הילד מתבייש לדבר אנגלית: איך בונים ביטחון

למה ילדים קופאים כשצריך לדבר אנגלית?

דיבור הוא החלק החשוף ביותר בלימוד שפה. בקריאה ובכתיבה יש זמן לחשוב ואפשר למחוק. בדיבור הטעות נשמעת מיד, ולפעמים מול כל הכיתה.

ילדים בגיל בית הספר כבר שמים לב איך הם נשמעים לאחרים. ילד שצחקו פעם על המבטא שלו, או שתיקנו אותו באמצע משפט, לומד מהר שהכי בטוח לשתוק. זו לא עצלות וזה לא חוסר ידע. זו הגנה.

האם השתיקה אומרת שהוא לא יודע?

ילד ששותק באנגלית הוא בדרך כלל לא ילד שלא יודע. הבנה מקדימה דיבור, גם בשפת האם. הרבה ילדים מבינים שאלות, עוקבים אחרי סיפור ומכירים מילים רבות, הרבה לפני שהם מוכנים להגיד משפט בקול.

אפשר לבדוק את זה בעדינות: שאלו שאלה באנגלית שאפשר לענות עליה בהצבעה, בכן ולא, או במילה אחת. אם הילד עונה נכון, הידע שם. מה שחסר הוא ביטחון.

למה לא כדאי לתקן כל טעות?

תיקון באמצע משפט עוצר את הילד בדיוק ברגע שבו העז לנסות. המסר שהוא שומע הוא לא איך אומרים נכון, אלא שהוא טעה. אחרי מספיק רגעים כאלה הוא מפסיק לנסות.

לתיקון של כל טעות יש גם מחיר לימודי. ילד שעסוק בלא לטעות בוחר רק במשפטים שהוא בטוח בהם, ולכן מתרגל פחות. ילד שמרשה לעצמו לטעות מדבר יותר, ומי שמדבר יותר משתפר.

איך מתקנים בלי לסמן טעות?

הדרך שמורים לאנגלית משתמשים בה היא לחזור על מה שהילד אמר, בצורה הנכונה, כחלק טבעי מהשיחה. הילד שומע את המשפט הנכון ברגע שהוא הכי קשוב אליו, ואף אחד לא אמר לו שטעה.